מרים הגיעה אלי אחרי שרופא אא"ג איבחן לה יבלות במיתרי הקול.

מרים היא מורה כבר 25 שנה בבית ספר יסודי. מלמדת נביא, ספרות, הבעה ועוד מקצועות לפי הצורך. מרים צרודה כבר כמה שנים טובות ומשתמשת במדונה בזמן השיעור.

בשלב מסוים היא החליטה שלא עוד, היא רוצה לטפל בקול שלה.

היא הלכה לרופא אא"ג לבדיקת מיתרי הקול (זאת התחנה הראשונה שלנו כשרוצים להתחיל בטיפול). הרופא אמר שיש לה יבלות במיתרי הקול.

וודאי יצא לך לשמוע על יבלות במיתרי הקול.

מהן יבלות במיתרי הקול?

כשאנחנו הולכות לטיול ויש לנו נעל לא נוחה, הרגל מתחילה להשתפשף. נגיע הביתה, נוריד את הנעל ואחרי כמה שעות הכל יעבור.
כשמדברים בצורה לא נכונה מיתרי הקול משתפשפים זה בזה במקום להיפגש באופן טבעי ומשחורר. שפשוף ועוד שפשוף ועוד אחד, עד שנוצר פצע…

יבלות הן בעצם הפצעים שנוצרים כתוצאה מהשפשופים המתמידים במיתרי הקול. הבעיה שאין לנו דרך ידנית להגיע למיתרי הקול, ואנחנו גם לא עוצרים את הדיבור שלנו אף פעם.

אז איך נרפא את היבלות במיתרי הקול?

מפת הדרכים לטיפול בקול כוללת שינויים באופן הדיבור שלנו, שמירה על הקול ותרגול יומיומי.

ברגע שנוריד את הלחצים ממיתרי הקול, הם יהיו מקום שבו האוויר עובר וזורם באופן משוחרר בלי להשתפשף.

וכיצד מורידים את הלחצים ממיתרי הקול?

תמיכה בטנית: רובנו נושמים אוויר "מלמעלה". מרימים את הכתפיים ובית החזה כשאנחנו נושמים. ברגע שנתחיל לנפח את הבטן בזמן הנשימה, להכניס אותה פנימה תוך כדי דיבור ולשחרר אותה כשנגמר לנו האוויר- תהיה לנו תמיכה של הבטן בזמן הדיבור.

התמיכה תיצור גם תיאום בין הנשימה והדיבור, וכך לא יהיה מצב בו מדברים ומדברים בלי הפסקה ולא עוצרים לנשום אוויר.

תהודה קדמית: האוויר שיוצא מהריאות יכול ל"היתקע" בגרון וליצור שם עומס ולחץ. הדיבור ישמע עמום יותר, אחורי וחנוק. אם נלמד להביא את האוויר קדימה והחוצה נוריד את העומס ממיתרי הקול, יהיה לנו קול מהדהד וקדמי, ונוכל לדבר בקול רם יותר בלי ללחוץ על הגרון.

שחרור השרירים: הצוואר עובד כל כך קשה, עד שלפעמים צריך גם לשחרר ולהרפות את השרירים סביב מיתרי הקול. לפעמים תספיק רק הרפיה מדויקת של השרירים בשביל לשחרר את הלחץ.

מרים הגיעה לטיפול. במהלכו היא למדה להשתמש בתמיכה של הבטן בזמן שהיא מדברת, למדה להביא את האוויר קדימה תוך כדי דיבור והקול שלה היה חזק יותר ופחות מחוספס. תוך כדי הפגישות היא התחילה גם להשתמש במהלך היום בעקרונות שלמדה. בתחילה היה לה לא פשוט, בנוסף על המערך הלימודי, מענה לשאלות והחזקת הכיתה גם לחשוב על איך היא מדברת, אבל לבסוף היא התרגלה.

מרים התחילה יותר ויותר להשתמש בעקרונות שלמדנו בזמן הדיבור היומיומי. סיפרה סיפור לילדים וחשבה על התמיכה של הבטן. דיברה בטלפון וחשבה על האוויר שבא קדימה והחוצה. במקביל היא המשיכה לתרגל מידי יום את התרגילים לחיזוק השרירים הנכונים לדיבור ואימנה את הגוף להוציא קול באופן התקין.
כמו כן היא השתדלה (עד כמה שהצליחה…) ללכת לישון בשעה סבירה, לשתות הרבה מים וליצור לעצמה מנוחות קוליות במהלך היום.

כעבור כמה שבועות שמענו שינוי ניכר בקול שלה. היא דיווחה שקל לה יותר לדבר, לא כואב לה בגרון, ואם פתאום כואב היא יודעת לזהות מה היא עשתה לא נכון ומיד מתקנת.

כעת הגיע הזמן ללכת שוב לבדיקת אא"ג, לבדוק שוב את מצב מיתרי הקול. הרופא בישר לה בחגיגיות שהמיתרים נקיים! מיתרי הקול פשוט החלימו!

ומה הלאה?

מרים תמשיך לשמור על הקול שלה ולהשתמש בעקרונות שלמדה. כעת היא כבר רגילה לדבר נכון, ונהנית מדיבור משוחרר ומאיכות חיים משופרת.