האם אתם חושבים על המילים שאתם הולכים להגיד? מתכננים מילה מילה, מחליפים מילה באחרת?
לא.
מסתבר שאנשים עם גמגום עושים את זה כל הזמן. הם עובדים שעות נוספות בחשיבה על הדיבור.
אצל רובנו הדיבור והמילים שנאמרות בכלל לא אישיו. אומרים מה שרוצים וממשיכים הלאה.
היה אצלי בחור נחמד עם גמגום לא נחמד בכלל. מגמגם כבד מאז שהתחיל לדבר.
הוא היה בכל טיפול אפשרי שקיים בשוק, כולל במקומות ידועים ומוכרים…
והוא נאבק עם כל צליל.
כמה פגישות טובות עשינו רק טיפול דרך תת המודע לשחרר את מה שיושב שם כבר שנים. בפגישה האחרונה שלנו דיברנו על טכניקה קצת אחרת. הראיתי לו שאם הוא לא חושב כל הזמן על המילים ומפעיל את מיתרי הקול הוא מדבר יותר בשטף.
היה לו קשה מאד גם לקבל את הרעיון וגם לעשות את הסוויץ'. הרי אם אגיד למישהו אל תחשוב על פיל לבן, מיד עולה לי פיל לבן לראש, נכון?
הפסקנו להיפגש בגלל שילדתי ויצאתי לחל"ד.
השבוע הוא מתקשר ומספר שהוא התארס!
בפגישה הראשונה הוא גמגם פחד
בפגישה השניה הוא אמר לעצמו אני חייב, זהו. והפסיק להיות עסוק במילים שהוא אומר. הוא גמגם הרבה פחות
בפגישות הבאות היה עוד יותר שיפור
עד ש… הם החליטו להתארס בשעה טובה.
לבחורה הגמגום לא מפריע בכלל, וההתייחסות שלה לענין מאד משוחררת, בניגוד אליו.
וגם זו נקודה חשובה.
אצל אנשים עם גמגום, הגמגום הוא מרכז חייהם. הוא הציר סביבו הכל נע.
חברים. לימודים. מציאת בן זוג. מציאת עבודה. דימוי עצמי. סיטואציות חברתיות. שיחות טלפון.
אבל הכל רק אצלם נע במעגל סביב הגמגום. אצל האנשים סביבם המעגל הזה לא קיים! ולפעמים כשהגמגום קל או סמוי הם לא ישימו לב, בכלל, שהיה פה משפט עם גמגום.
בשום טיפול סטנדרטי שאני מכירה לא מצליחים להשתחרר מהמעגל הזה, מהגדרת העצמי עם גמגום עם כל קשת האמונות והרגשות המתלווה לכך,
מלבד טיפול בתת המודע שמשחרר את התפיסות והאמונות, מהשורש.
כמו שהוא אמר לי: "אני מרגיש משוחרר בראש"
וזה, בעיני, חשוב יותר מאשר איך דיברתי, בשטף או בגמגום.
