את צרודה, כואב לך הגרון, מתעייפת אחרי שיעור שבו דיברת ודיברת ודיברת. אולי את אפילו לוקחת ימי מחלה כדי לתת למיתרי הקול לנוח. מתסכל ולא נעים.
מהי הצרידות הזאת? מאיפה היא באה?
צרידות יכולה להתפתח כתוצאה מגורמים שונים, כשהמרכזי שבהם הוא שימוש לא נכון בקול שלנו: צעקות, לחישות, דיבור מאומץ, דיבור ממושך, כחכוחים מרובים, מתח שרירים סביב הצוואר, צינונים ודלקות גרון חוזרות, ועוד.
במיוחד נשמע את הקול הצרוד אצל אנשים שעוסקים במקצוע שדורש דיבור: צוותי הוראה, גננות, מרצים, טלפניות, מדריכות כושר, מדריכי טיולים…
הקול שלנו נוצר במיתרי הקול, שהם שני שרירים קטנים הנמצאים בגרון, בגרוגרת. כאשר מדברים מיתרי הקול מתקרבים זה לזה, האוויר מגיע מהריאות ומרטיט אותם וכך נוצר קול.
איך נוכל לשמור על הקול שלנו? כמה טיפים קטנים:
- לשתות הרבה מים, עדיף לא קרים מאד. כאשר הגוף יהיה רווי במים גם מיתרי הקול יהיו רוויים ולא יבשים, וינועו בקלות.
- לישון מספיק שעות בלילה, ועדיף בשעות הראשונות של הלילה. מיתרי הקול צריכים את הלילה בשביל להשתקם, כמו כל מערכות הגוף. והזמן הטוב ביותר בשביל שיקום המערכות הוא דווקא בשעות הראשונות של הלילה.
- ליצור זמנים של מנוחה קולית בני 5-15 דקות, בהם אני לא מדברת בכלל. למשל בין השיעורים. או למצוא בשיעור הזדמנות בה התלמידות עסוקות ואני לא מדברת.
- להיזהר בשיחות בחתונות או באירועים בהם המוסיקה בווליום חזק מידי. בלי להרגיש אנחנו מתאמצים וצועקים חזק מידי, ועדין לא שומעים אותנו… אפשר להדגיש מאד את תנועות השפתיים או פשוט לצאת לדבר בחוץ.
- אם צריך לכחכח, לעשות זאת עם קול קטן: "אאמ". כך מיתרי הקול יפגשו בעדינות ולא יתחככו אחד בשני חזק. לפעמים שתיה תעזור להוריד את הצורך בכחכוחים, או בליעת רוק.
